הבניין נבנה כבית המושל העות'מני בשנת 1906, זאת כחלק מקבוצת מבני שלטון הכוללים את מבנה הסראיה (בית השלטון המרכזי) והמסגד. המבנים רוכזו לאורך רחוב הכניסה הראשי מכיוון עזה המוביל למרכז העיר. המבנה בין שתי הקומות עוטר בחזיתו באכסדרה בעלת ארבע קשתות מחודדות, קשתות מעוגלות מצידיו ובמרפסת במרכז הקומה השנייה. בנוסף, לצידו של המבנה היתה בריכת דגים קטנה. חלקו הפנימי האופייני למבנה הקרוי בטורקית "קונאק": ביתו של המושל או של אישיות חשובה אחרת, שבו נערכים גם מפגשים רשמיים וקבלות פנים. בתקופה הטורקית (1906-1917) שימשה הקומה התחתונה לקבלת קהל ואילו הקומה השניה, אליה עלו במדרגות חיצוניות, שימשה את המשפחה. בתקופת המנדט הבריטי (1917-1948) נוספו מדרגות פנימיות, מבנה שירותים בקומה התחתונה ושני חדרים בקומה העליונה. בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה באר שבע על ידי הצבא הבריטי (בעזרת כוחות אנז"ק האוסטאליים) והבניין שימש כמעון קצין המטה הבריטי עד שנת 1938 בו הפך לבית ספר לבנות בדואיות. לאחר כיבוש העיר על ידי חטיבת 8 של הפלמ"ח ב 21.10.1948 במבצע "יואב", שימש הבניין את צה"ל. מתוך אתר מוזיאון הנגב לאמנות