טחנת הקמח היהודית בבאר שבע הוקמה על ידי יעקב גורדון ומאיר שניידרוביץ מרח' קק"ל ועד רח' טרומפלדור בשנת 1902 . לאורך שנים ארוכות היה זה המבנה היחיד שהיה בבעלות יהודים והטחנה היהודית הממוכנת היחידה בכל הנגב. במשך 27 שנים שימשה הטחנה מרכז לכל היהודים שעברו באזור.בטחנה היו מארחים יהודים ומסייעים לאלו שבצרה. בשנת 1916 אף הוקם בחצר הטחנה בית כנסת. בשנות ה-20 היה ענף טחנות הקמ המכניס ביותר בעיר. פעלו בה שלוש טחנות שעבדו בהם כ-20 איש, וההכנסה השנתית שלהם עלתה על סך ההכנסות של שאר העסקים גם יחד.



לאחר הכיבוש הבריטי שימש גורדון נציג הקהילה היהודית הקטנה אל מול השלטון הבריטי. הטחנה נעזבה לאחר מאורכות 1929 בעת הפרעות ביהודי חברון ועזה, הקיץ הקץ גם על קהילת יהודי באר שבע, שמרכזה היה בחצר טחנת הקמח. בעלי הטחנה נוכחו לדעת, שגם אם ישובו לעיר, יחיו בה כמיעוט בלתי מוגן בלב אוכלוסייה עוינת. הם הגיעו למסקנה, שאין להם מנוס אלא לחסל את רכושם ולעזוב את העיר לצמיתות. גורדון שהיה לאחרון היהודים בבאר שבע, הוכרח למכור את הטחנה למתחרהו הערבי-חאג' עיסאי ב-1930. חאג' עיסאי הצליח לרכוש את קרקע עם הטחנה, הבאר והמבנים האחרים במחירי מציאה והקים מסגד בסמוך.



מתוך ויקיפדיה